מציג תוצאות 1 עד 2 מתוך 2

אשכול: נס בית אורן

  1. #1
    אסיסטנט חבר Emath בכיר

    פרטי משתמש

    ברירת מחדל נס בית אורן
    שם הספר במתמטיקה: לא מספר \ מדף עבודה \ אחר

    מסע אל הבלתי נודע - החלק הראשון
    אור אורן 14/02/2007 13:55
    הוא לא שואל אותי מאומה על האבן ואני כל כך אסיר תודה: מוריד את שעון הזהב שלי ונותן לו במתנה. בעכו ליד השוק הוא עוצר ואנו נפרדים לשלום לאחר שהבענו את רחשי הלב על שלום בין העמים
    שלג כבד ירד
    לפעמים קורה לנו, ללא הודעה מוקדמת,
    משהו שחורג מן המקובל ואין שום הסבר לכך.
    את פשר הדברים תמיד תלמדו ותעכלו מאוחר יותר.
    אני רוצה לשתף אתכם במסע אישי שעברתי, שאין בו הגיון ניגלה לעין,
    אך שזורים בו סודות שנועדו ללמד אותנו על העתיד.

    הכול החל ביום חורף קר מאוד, שלג כבד ירד בצפון.
    עבדתי אז כמנתח מערכות מחשב ומתכנת
    אדם שמצפים ממנו לנהוג על פי ההיגיון,
    אך אני בחרתי ללכת בדרכי שלי.
    אומרים שאין מטילים על אדם משימה, שאין הוא יכול לעמוד בה.
    כך באמת קרה, אלא ברור שההשגחה מלמעלה,
    כפי שיעיד המשך הסיפור,
    מלווה אותי לאורך כל המסע.

    כל יום נהגנו במפעל בו עבדתי, לצאת לטייל
    בהפסקת הצהריים לחורשה הקרובה.
    כיוון שמזג האוויר היה קר, מצאתי את עצמי הולך שם בשביל לבד.
    בשמיים עמדו עננים כבדים, אך טיפה לא ירדה.
    כך אני מתקדם בחורשה לבד ולפתע נופלות עיני על אבן שמשכה את תשומת ליבי.
    התקרבתי ולהפתעתי אני רואה אבן מלוטשת כמו יהלום גדול.
    אבן בגודל 20 ס"מ בערך, בגוונים של חום בהיר, מונחת ממש בשולי השביל.
    לא חיפשתי, לא התאמצתי, כמו מתנה משמיים,
    הרמתי אותה. היא הייתה די כבדה ובראש שלי רצות מחשבות :
    מה לעשות עם הדבר הזה?
    ללא שום היסוס המוח המתוכנת והלב אמרו לי: "קח אותה לבית-אורן".
    כאן אני צריך להסביר מדוע.

    ובכן, יום לפני המציאה, קרא לי השכן יואל אליו הביתה
    להראות לי שקופיות שצילם באזור "בית-אורן".
    מעולם לא ביקרתי בביתו והוא לוחץ עלי : "בוא תראה,
    לפני שנה הייתה שם שריפה וכעת הכול פורח.
    יש שתי מערות באזור: מערת אורנית ומערת ספונים, יש חי-בר.
    כך אנחנו יושבים כל הערב והוא מפליג בתיאור המקום ונותן לי עובדות מצולמות מדויקות :
    "
    זה הכביש המוליך לקיבוץ, כאן נמצא מרכז הרכיבה ,
    זה הקיוסק - ושוב הכול מלא פרחים" וצילומים מרהיבים.
    אני מעולם לא ביקרתי שם, למרות שאני אוהב מאוד טבע ונופים .
    הפנמתי את תיאוריו , הודיתי לו והלכתי לביתי.

    כשראיתי את האבן המופלאה, "מתנה משמיים", הדבר הראשון שהבזיק במוחי:
    לקחת אותה לבית אורן כעת, ללא שום היגיון מעשי.
    האם הלב יודע את האמת? נלמד בהמשך הסיפור.

    בכיסי היה מונח צ’יינוגרף בצבע צהוב מבריק,
    ששימש אותי לציון שורות שגויות על דף שכלל את פקודות התיכנות למחשב.
    כיוון שהאבן היתה חלקה כמו לחי של תינוק, בקלות רבה
    רשמתי עליה בצהוב באותיות דפוס גדולות : "בית-אורן ".
    פסעתי אל הכביש הסמוך ונעמדתי לתפוס טרמפ,
    הכביש הוא בירידה ואין שום סיבה שבעולם שמישהו יעצור שם.
    אני עומד ומחזיק את האבן כמו שלט הכוונה -
    חולפות להן בדיוק 30 שניות : עוצר לי בחור ערבי עם רכב "טרנטה"
    שלא מסוגל לפתח מהירות ואומר לי: כנס!

    אני כל כך המום שמישהו אוסף אותי, מתיישב באוטו מאחור
    ומסתיר את האבן בין רגליי. פיתחתי איתו שיחה והוא סיפר לי ששמו "עלי"
    והוא בדרך לעכו למבחנים.
    הוא לא שואל אותי מאומה על האבן ואני כל כך אסיר תודה:
    מוריד את שעון הזהב שלי ונותן לו במתנה.
    בעכו ליד השוק הוא עוצר ואנו נפרדים לשלום
    לאחר שהבענו את רחשי הלב על שלום בין העמים.

    בדיוק במקום בו ירדתי, אני רואה בתעלה שרוול פלסטיק ארוך בצבע כחול.
    לקחתי את האבן גלגלתי אותה בתוך הפלסטיק שהיה מותאם בדיוק למידתה .
    כך אני פוסע בשוק ושומע מרחוק שתי סוחרים יהודים רבים ביניהם.
    בדיוק כאשר הייתי תחת מחסה, כל העננים החלו להמטיר- גשם בלתי פוסק.
    הרגשתי קור ברגליים, הגרביים היו רטובות מהמאמץ.
    ניגשתי אל שני הסוחרים שהיו בריב קולני,
    עשיתי ביניהם סולחה ומיד פרשו בפני שולחן :
    מה תרצה? עשו לי כוס תה חם , נתנו לי זוג גרביים חדשות,
    גופיה חורפית, נתנו לי כסף לרכבת. (ברצוני לציין שהארנק
    לא היה ברשותי מכיוון שהשארתי אותו במעילי במפעל).

    כך אני יושב , מתחמם עם כוס התה וכמה עוגיות ,
    הגשם כבר פסק ואני שומע את הרכבת מתקרבת.
    תפסתי את האבן וזינקתי מהר אל התחנה הישנה
    ( היום בנו כבר תחנה גדולה יותר ). בדרך לחיפה.
    הקרון ריק והנה מתיישב דווקא לידי איש זקן נחמד : אוכל אגוזים.
    לא הייתי רעב. אך הוא מתעקש לכבד אותי ונותן לי עשרה אגוזים ושקדים .
    הודיתי לו ושמתי אותם בכיסי.
    הרכבת הגיעה לחיפה, ירדתי, הקור היה עז.
    שאלתי מתי יש אוטובוס לבית אורן,
    נאמר לי: רק בערב.
    כדי להעביר כמה שעות, נכנסתי לבנק כדי להתחמם
    ובידי מטרייה שבורה שמישהו השליך לפח בתחנה המרכזית...

    המשך בפרק ב


    מסע אל הבלתי הנודע: בעקבות האבן המופלאה
    אור אורן20/02/200715:22
    התעטפתי, היה שם ניילון שקוף עבה גדול שהתעטפתי בו כמו שמיכה, נשכבתי על הקש, בכיס היו לי כמה אגוזים שנתן לי הזקן המופלא ברכבת - אכלתי אותם ותוך דקות נרדמתי. ישן שינה מתוקה כמו תינוק בעריסה



    אני נמצא בחיפה. נרדמתי על ספסל מרופד ונוח בבנק, בחיקי האבן המוסתרת בגליל פלסטיק מגולגל והמחשבות נודדות.
    התעוררתי לאחר זמן קצר, ביקשתי מאנשים לתת לי רק עשר אגורות.
    כך התאסף לי הסכום הדרוש ועם ערב התייצבתי בשעה היעודה בתחנה.
    עליתי על האוטובוס לבית-אורן, בחורף החושך מגיע מוקדם,
    לכן האוטובוס מטפס במעגלים אל הר הכרמל ואני איני רואה דבר

    כעבור כשעה, עצרנו בתחנה האחרונה והאוטובוס הוריד את הנוסעים ממש בתוך הקיבוץ.
    אני יורד,לא מכיר אף אחד ,הבטן מקרקרת מרעב ומקור ואיני יודע מה הלאה.
    ליד התחנה עמדה לה עגלה של סופר.
    מכיוון שהאבן הייתה לי כבר כבדה
    (יש לי שרירי רגליים חזקים,
    אך כתפיים ממש לא חסונות
    ),
    הנחתי אותה בתוך העגלה צועד בשביל של הקיבוץ
    מעולם לא ביקרתי בבית-אורן,לא מכיר,לא יודע.
    מולי בא איש מהקיבוץ שואל אותי: "מי אתה"? עניתי לו בתמימות :"אורן".
    אה,אורן ! הוא קופץ עלי בשמחה:"אנחנו מחכים לך כבר יומיים".
    השתתקתי, לא הבנתי את פשר העניין.
    ייחלתי בליבי שמישהו יקח אותי לביתו,קצת להתחמם ויתן לי לאכול.
    "
    בוא"הוא קורא לי,"אני אקח אותך לבית של הקב"ט, למלא את הטפסים המתאימים".
    טוב, אני אומר בליבי,אני אמלא כל טופס, רק שיצילו אותי מהקור הזה.
    הוא הוביל אותי לביתו של קצין הביטחון אצלו השמות .
    אך מעשה ניסים- באותו היום לא היה בקיבוץ. אשתו קיבלה אותי בסבר פנים יפות,
    הושיבה אותי ליד האח הבוערת ואני מקבל למלא טפסים,
    על עיסוקי כמתכנת -מחשבים. פה "נפל לי האסימון"
    הסתבר שיומיים לפני כן, התקיים ראיון לאנשים שביקשו להצטרף לקיבוץ אורן.
    כולם הגיעו,חוץ מאורן (לא אני כמובן ).
    כיוון שכבר הפשרתי והייתי מוכן להמשיך במסע, מילאתי את הטפסים בתור האורן ההוא- במקצועי כאיש מחשבים . ואז היא בישרה לי: "בוא -הולכים לחדר האוכל " ( אוכל - קדימה אוכל...)
    כאן אני רוצה לספר : למרות שלא הייתי אז עם כיפה, באתי ממשפחה מסורתית. בבית,אבא שלא ידע עברית , היה יושב ליד הנרות ביום ששי ובוכה ביידיש :" גוטניו-גוטניו" אלוהים , תרחם על עם ישראל.
    מפיו שמעתי סיפורי הישרדות מופלאים :
    כיצד נפל לתוך נהר קפוא עם עגלה מלאה שקי קמח,רתומה לשני שוורים.
    וכךבמעלה הנהר הוא הצליח להחלץ ולהציל את המטען היקר תוך שהוא קורא בשמותם : " צובּ צוֹבֶּה
    "...

    באותם הימים ,ברוסיה הלבנה ,הכול היה מכוסה שלג ,אנשים הסתובבו עם בטן נפוחה מרעב ונאלצו אפילו לחפור ולהוציא סוס מת כדי לאכול אותו.
    אמי, ששרדה את השואה בדרך נס, סיפרה כיצד שפתיה מלמלו פרקי תהילים, אותם ידעה בעל פה וכך ניצלו חייה -כי גוף כבר לא היה שם- רק שיניים מתפוררות....

    בחדר האוכל, מילאתי את כרסי בכל-טוב ב"ה.
    מכיוון שהיה ערב יום חמישי, ראיתי ברקע את המנורה של שבת,
    עם הנרות מוכנים להדלקה.
    לפתע כבו האורות, חושך מוחלט בכל האזור ואני כקיבוצניק "ותיק"
    אומר להם בחושך : "תביאו את המנורה של שבת המונחת שם". כך הביאו את המנורה, הדליקו את הנרות וכאשר המנורה דלקה, מיד חזר האור

    ואז שואלים אותי : איפה אתה רוצה לישון?
    (
    השעה הייתה מאוחרת, אין שום רכב בסביבה ובחוץ מזג אוויר שמבשר סערה חזקה).
    איני יודע למה ,אבל משום מה נפלט לי משפט שבכלל לא מתאים לי :
    אמרתי להם בהלצה: "כל כך קר - תשימו אותי לישון איפה שאתם רוצים, אפילו עם קיבוצניקית -על הגג "...
    אוי ואבוי. פתאום כולם החלו מתלחשים ביניהם
    ונוצרה מהומה
    . ואז אומרת לי אשת הקב"ט: "תראה אנחנו לא רוצים שתישאר בקיבוץ, הקב"ט איננו
    ולכן אנו מבקשים ממך לצאת דרך השער הראשי
    ".
    טוב,אני עונה בשמחה. מלווה אותי בחור גברתן עד השער ונפרד ממני לשלום. אני בביטחון רב צועד עם האבן והמטרייה השבורה במורד הכביש,כאילו שאני בלב דיזינגוף.
    אין נפש חיה,חושך,
    אף רכב לא עובר וגם לא יעבור שם ,
    רוחות עזות ואני צועד בקלילות ובביטחון (לפחות הבטן מלאה),
    כאילו שמישהו אוחז בי בחוטים מלמעלה ומוליך אותי. אבל לאן ?

    פסעתי זמן קצר, ולפתע אני רואה בצד עץ אורן ענק.
    מכיוון שהאבן הייתה כבדה לי, הוצאתי אותה משרוול הפלסטיק
    והנחתי אותה ליד העץ
    .
    ברגע שהאבן חשופה, גם אני חשוף.
    מתחיל גשם עז ואני מסתתר מאחורי העץ,
    מתגונן עם המטרייה השבורה וכלום לא עוזר.
    אני נרטב עד לשד עצמותי. הקיבוץ במרחק מטרים מאחור,
    אך אני מחליט להמשיך הלאה.
    בראש יש לי תמונה מדויקת של המקום, הודות לשכן יואל הורוביץ ,
    ששימש כמדריך טיולים ונתן לי הרצאה מקיפה על הכניסה לבית אורן.
    המשכתי ומיד נתקלתי בקיוסק. אני מנסה את החלון הקידמי -
    הוא פתוח. נכנסתי פנימה ואני מחפש, האם יש נר או משהו ?
    הכול ריק. אני יוצא מאוכזב וממשיך הלאה.
    מסביב חושך ואני רואה מרחוק את מרכז הרכיבה,
    אולם איני יודע האם יש שם שומר. כך אני מתקדם בחושך ובגשם.
    פחדתי שהשומר יכניס לי כדור בראש לכן
    אני בוכה וצועק: "יהודים! הצילו יהודים!", אין איש ואין עונה.
    הגעתי עד למחסן ציוד שהיה שם ( כיום המבנה הקטן הוסר),
    השייך למרכז הרכיבה. אני בודק את החלון הקטן,
    הוא נפתח בקלות. אני משתחל פנימה ושם אני מוצא
    את כל מה שהיה דרוש לי
    :
    רצועות של פרווה שעוטפים בהן את רגלי הסוסים,
    עטפתי את כל הרגל, הייתי קפוא לחלוטין!
    היו שם כובעים גדולים של סייסים עם פרווה לחימום האוזניים.
    התעטפתי, היה שם ניילון שקוף עבה גדול שהתעטפתי בו כמו שמיכה,
    נשכבתי על הקש, בכיס היו לי כמה אגוזים שנתן לי הזקן המופלא ברכבת -
    אכלתי אותם ותוך דקות נרדמתי - ישן שינה מתוקה כמו תינוק בעריסה.
    ישנתי רצוף עד עלות השחר.
    קמתי ואני רואה בחוץ, עולם קפוא.
    הקור היה עז ואיש לא נראה בחוץ.
    השארתי עלי את כל הציוד, לא יכולתי להוריד מאומה.
    יצאתי - עטוף בכובע והניילון הגדול, כל כך קר היה.
    אל האבן לא חזרתי! כל הזמן רק קדימה.
    בחוץ ראיתי שלט עץ: לכיוון ת"א.
    הכול היה ריק, מסביב אין נפש חיה.
    חשבתי על כך שהורי הגרים במרכז הארץ,
    בוודאי מודאגים לאן נעלמתי ולכן החלטתי לעצור טרמפ בכיוון.
    עמדתי על הכביש וכעבור דקות הגיע רכב מסחרי,
    עבר אותי בכמה מטרים, עצר ונסע לאחור !
    היה זה אנדרו, בחור צעיר ומקסים דובר אנגלית,
    ששהה במרכז המתנדבים בעוספייה .
    הוא התנצל ואמר: "נראית כל כך מוזר עם הניילון הגדול
    שעטף אותך
    , אבל אז ראיתי את כובע הסייסים שלך
    והבנתי שאתה ממרכז הרכיבה
    ."
    הודיתי לו וחקרתי לאן פניו מועדות.
    הסתבר שאימו בדיוק הגיעה מאנגליה לבקר אותו
    וכעת הוא נוסע לאסוף אותה משדה התעופה בן גוריון
    .
    הכבישים היו ריקים כמעט לחלוטין ואנחנו טסנו כמו על כנפי נשרים.
    הגענו לצומת יהוד , הוא נותן לי כמה שקלים עבור האוטובוס ונפרדנו
    (כעבור זמן נפגשנו שוב בביתי). עליתי על האוטובוס והנהג אומר לי :
    "
    זה בסדר, תעלה עם הניילון הגדול, אתה הנוסע היחיד".
    כל כך קר היה.
    בבוקר התייצבתי בבית הורי, דופק בדלת. ..
    אבי פתח ופתאום הוא רואה לפניו כמו מישהו, שהגיע מרוסיה.
    הוא פרץ בבכי ואני מרגיע אותו: "אבא זה בסדר, אני חי! ".
    היה זה יום שישי, נחתי אצלם בשבת וחזרתי לעבודה ביום ראשון
    כאילו כלום לא קרה -
    בתחושה מוזרה שאבן נגולה מעל ליבי.

    כששהיתי אצל הוריי, אבי עשה מעשה שנראה לי מוזר מאוד.
    הוא מאוד העריך ציוד וכלים (בתור מכונאי שידע לפרק מנוע שלם
    ולהרכיב אותו בעצמו
    , עם השכלה פורמלית מינימלית
    אותה רכש לאחר מלחמת העולם השנייה
    ).
    הוא לקח את כל הציוד שהיה עמי ושרף אותו באש,
    בלי להתייעץ אתי. אולי זה הזכיר לו תמונות נשכחות.

    כילד בכור , הוא הציל את כל משפחתו כאשר בעקבות חלום שחלם,
    קם ורץ לאביו להזהיר את בני משפחתו
    שמטוס של הגרמנים עומד להפציץ את המקום
    ,
    כך הם נסו על נפשם רואים מרחוק את המחזה הנורא.

    אמו שהייתה בת של רבנים בעיירה ברנוביץ’, התחתנה עם עגלון...
    זוג מוזר בעולם הייחוס של פעם, אולם הסתבר שהיה קריטי
    להמשך השושלת כיוון ששנים מאוחר יותר
    ,
    הם ברחו עם סוס עד טשקנט בדרום , בדרכם לא"י.

    כעבור כמה שנים, חזרתי לבית-אורן וראיתי שהאבן כבר לא שם.
    כנראה המשיכה במסעה המוזר.
    נראה שאני העברתי אותה רק קטע אחד,
    מי שהיה צריך לראות אותה המשיך את דרכה.
    כמו שכתוב בתפילה : "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה".
    אולם את גליל הפלסטיק הכחול, מצאתי ועוד איך. ומה נגלה לי בתוכו ?
    זאת בפרק הבא.

    מסע אל הבלתי נודע: הפרק האחרון
    אור אורן26/02/2007 11:12
    הבנתי שעברתי חוויה שהיא גדולה ממני, אבל השאלה שהטרידה את מנוחתי: למה אני? התשובה היא שהבנתי שאם מישהו היה רואה את האבן, היה חומד אותה לעצמו או מוכר אותה בכסף. אני כשראיתי אותה, הבנתי שיש פה משהו אחר

    כמו בפתגם "יגעת ומצאת - תאמין", חזרתי לשם כעבור שנים במסגרת טיול.
    הפעם אני חבוש כיפה לראשי, כיהודי גא.
    החלטתי לגשת ולחפש את האבן, ניגשתי למקום,
    אך האבן לא שם, המשיכה במסעה המופלא.
    עמדתי לוותר ,כאשר לפתע ראיתי את שרוול הפלסטיק הכחול
    מבצבץ מבין השיחים הסבוכים
    .
    ניגשתי למשוך אותו החוצה ולפתע אני מרגיש שיש בו משהו,
    נבהלתי. פחדתי אולי מדובר בנחש שמסתתר בפנים.
    בזהירות גלגלתי את השרוול ולהפתעתי אני רואה קופסא מעץ סגורה.
    פתחתי בזהירות, ממלמל פסוק תהילים.
    בתוך הקופסא היה מגולגל קלף ועליו כתב עברי.
    פתחתי בזהירות : " נבואה לעם ישראל ".
    פרשתי את כל הכתוב ולעיני נתגלתה נבואה שלמה,
    המדברת על עתידו של עם ישראל. נרעש ונרגש נסעתי משם .
    נסעתי לירושלים ונתתי אותה יחד עם הקופסא לרב אותו הכרתי,
    הבנתי שיש לה משמעות לגבי עם ישראל.
    הוא הודה לי, ברך אותי והבטיח שעוד ניפגש לעתיד לבוא.

    כעבור שנים, כשחזרתי לבית אורן, הייתי כבר אחר.
    גם אני התחלתי מסע לחיפוש עצמי.
    הבנתי שעברתי חוויה שהיא גדולה ממני,
    אבל השאלה שהטרידה את מנוחתי: למה אני?
    הבנתי שאם מישהו אחר היה רואה את האבן,
    היה חומד אותה לעצמו או מוכר אותה בכסף רב.
    אני כשראיתי אותה, הבנתי שיש פה משהו אחר.

    עשיתי את המסע לבית אורן ללא היסוס תוך נטילת סיכונים,
    בקשיים מרובים ,אבל לא וויתרתי.
    אבי שהיה איש מוצק וחזק מאוד ( מרים 100 ק"ג ביד אחת )
    תמיד צחק עלי בפני אמי :
    " מה הבאת לעולם? - בחור ישיבה ..."
    הוא לא הבין איך נולד לו ילד עם כתפיים חלושות , שכותב שירים...
    (
    ארץ קשה מולידה אנשים קשים. שם ברוסיה לא היה לי צ’אנס לשרוד !
    בתור בכור אבי היה זה שדאג לשני אחיו >>היה אוסף קליפות של ירקות בשוק כדי להכין מרק).
    כך זכיתי להיות ילד רוחני שעולמו הפנימי כלל שמיעת פרקי חזנות של רבנים של פעם ( קוסוביצקי ) שקורעים לך את הלב בשירת תפילה כאובה ...
    --- ומרדף אחרי צרצרים בחצר
    .
    אני זוכר יללות של תנים בלילה, איזו ילדות מאושרת ללא טלוויזיה.

    בהצלחה ,לכל מי שמצטרף למסע לגילוי האור.

    סיכום :

    יש פתגם שאומר :לא יגעת ומצאת -אל תאמין .יגעת ומצאת תאמין ….

    ובכן, האבן שנתגלתה לי -ללא מאמץ –
    נשארה בבית אורן,
    אולם כעבור שנים של תהליך ארוך של חזרה בתשובה-
    כאשר הפכתי לכלי של אור פנימי -חזרתי לבית אורן
    ושם ניגלה לי פשר העניין
    .
    הפעם גילו לי את מה שחיפשתי וחקרתי לאחר מאמצים רבים…

    כאשר חזרתי לעבוד במפעל-הבנתי שחל בי שינוי רב.
    התחלתי לחפש את האמת הפנימית-נמאס לי מהצביעות והמשחקים.
    כתבתי שלט גדול בלוח המודעות :
    אנו אנשי המפעל מתחייבים בזאת להפסיק לגנוב ולהפסיק לחמוד בעיניים...
    חתמתי את שמי המלא בדף והותרתי מקום לחתימות נוספות.

    כמובן -שאף אחד לא עשה כן ורק איש מהמוסך בא אלי
    ואמר
    :אורן-אנחנו גנבנו הרבה יותר ממך -אבל אין לנו את האומץ….
    לא הסתרתי דבר :באתי למנהל שלי
    ואמרתי
    :אלו הדברים שגנבתי -כל מיני ציוד משרדי שנגנב כלאחר יד.

    המנהל ניצן שחיבב אותי אמר לי -אורן- תעזוב, תשכח מזה.
    אולם אני הייתי חדור אמונה בצדקת הדרך ולא וויתרתי….
    הרגשתי שאני מתמלא כוחות רוחניים -שממלאים את כל ישותי.
    כך התחזקתי מיום ליום-ממשיך לקבל את האור הגדול -שהציף אותי.
    ובכן, כמו בפתגם: יגעת-מצאת…ניגלה לפני המשך המסע בבית-אורן.
    חזרתי לשם כעבור שנים במסגרת טיול.
    הפעם אני חבוש כיפה לראשי, ציצית עלי ואני מתהלך כיהודי גא.
    החלטתי לגשת ולחפש את האבן…
    ניגשתי למקום
    -אך האבן לא שם -המשיכה במסעה המופלא.
    עמדתי לוותר -כאשר לפתע ראיתי את שרוול הפלסטיק הכחול
    מבצבץ מבין השיחים הסבוכים
    .
    ניגשתי למשוך אותו החוצה ולפתע אני מרגיש שיש בו משהוא…
    נבהלתי
    -פחדתי אולי מדובר בנחש שמסתתר בפנים.
    בזהירות גלגלתי את השרוול ולהפתעתי אני רואה קופסא מעץ סגורה .
    פתחתי בזהירות -ממלמל פסוק מתוך תהלים
    (באותה תקופה נכנסו בי מנגינות שחיברתי על פסוקים בתהלים -
    הנפש מדברת…) ומה רואות עיני?

    בתוך הקופסא היה מגולגל קלף -
    ועליו כתב עברי. פתחתי בזהירות :" נבואה לעם ישראל"-
    סגרתי במהירות ונטלתי את הקלף איתי.
    בבית
    פרשתי את כל הכתוב ולעיני נתגלתה נבואה שלימה -
    המדברת על עתידו של עם ישראל.
    נרעש ונרגש נסעתי משם…נסעתי לירושלים ונתתי אותה יחד עם
    הקופסא לרב אותו הכרתי
    -הרב אבוטבול -מקובל , שחי בעבר בנהריה .
    הבנתי שיש לה משמעות לגבי עם ישראל .
    הוא הודה לי,ברך אותי והבטיח שעוד ניפגש בעתיד לבוא.
    ( הרב אבוטבול זצ"ל- ניפטר בינתיים - איש קדוש )

    תובנות על מסע בית-אורן :
    ישנם כמה מאורעות במסע שעברתי שנראה שיש להם משמעות עמוקה :
    הריב הקולני בין הסוחרים היהודים,
    העובדה שעזרו לי מוסלמי ונוצרי-ואילו היהודים אמרו לי
    :צא מהקיבוץ ושלחו אותי אל תוך הלילה…,
    העובדה שחושך שרר בכל בית אורן-כשגמרתי לאכול -
    ורק כאשר הדליקו את נרות שבת :חזר אור…
    ולמה כל זה קרה בבית
    -אורן-כל אלה מסתבר
    יש להם משמעות נסתרת לימינו אלה
    !!!
    (
    מדברים איתנו משמיים ברמזים)

    אנו נמצאים כעת בתקופה -
    שהיא ברת חשיבות גדולה לגבי עתידנו.
    הטלטלה העוברת על כל האומה -
    כולל ראשיה -באה כדי להכין את העם
    לקראת המהלך המשמעותי
    .
    אנו נמצאים כעת בחושך -
    אולם האור עתיד לפרוץ…
    כמו בחיי אדם
    -מי שחי בבינוניות -נשאר בה -
    אולם מי ששקע תהומות ידע להגיע לגבהים…
    כך גם בחיי האומה
    :מכינים אותנו לקראת המהלך הגדול.
    כפי שמוזכר בנבואה -כל מה שהובטח לעם ישראל בזכות
    האבות :
    א-ברהם , י-צחק , י-עקב
    והאמהות
    : ש-רה, ר-בקה , ר-חל, ל-אה
    ------------------------------------------ (ראשי תיבות: י-ש-ר-א-ל)

    יתגשם לעינינו - אולם כדי שנהיה ראויים לכך -
    עלינו לעבור מסע בדרך לגילוי האור.
    כאשר אתה אומר "שמע י-ש-ר-א-ל ה’ אלוהינו ה’ אחד"
    אתה מתקשר אל האנרגיות הרוחניות -כולן.

    ניתן לראות כמה אנשים חוזרים היום בתשובה
    ומגלים את המקורות והשורשים שלהם
    .
    החיים החומריים-
    אין בהם כדי לתת סיפוק.
    ילד שרודף אחרי צרצרים -הוא ילד הרבה יותר מאושר…
    אדם שלומד תורה וקבלה
    -מרגיש הרבה יותר שלם.
    כמובן-לא צריך לזנוח את עולם העשייה -
    על התורה ועל העבודה-אולם לא לשקוע לתוך מערבולת
    של רדיפה אין
    -סופית אחר עושר -שאינו מוביל אלא לכלום…

    במשך השנים פגשתי הרבה חוזרים בתשובה
    שסיפרו לי כיצד חייהם הפכו לבעלי משמעות
    .
    (
    עליך לצעוד לאט-בקצב שלך-
    כי האור הזה הוא גדול מאוד ועלול אפילו לסנוור…)

    כוון שנפתחתי אליהם -מיד סיפרו לי אלו ניסים ונפלאות הראו להם…
    פעם בזמן התפילה נפלו עיני על השלט המוצב בבית הכנסת
    " דע לפני מי אתה עומד "
    ומיד התחלפו להן האותיות כמו במערבולת
    ונוצר במוחי המשפט
    :
    עֵד לְפָנַי -ים אתה דּוֹמֵעַ
    אני היהודי - עד לפני הקב"ה- ההיסטוריה שלי היא כמו ים של דמעות
    ומיד פרצתי בבכי בתפילה.
    אחד סיפר לי כיצד פגש את אליהו הנביא
    אחר ראה את מרדכי היהודי (לכל חוזר בתשובה מראים נס גלוי… )
    כך הלכו ונפרשו בפני סיפורים רבים. כולם אמת לאמיתה .
    פשוט משמיים רוצים להגיד לנו :
    תתכוננו-תשתנו-תהפכו לכלי של אור-כדי שתהיו מוכנים לשלב הבא.

    חשבתי לעצמי : יהודי תמיד עושה דווקא .למה?
    כי יש לו כוחות נפש גדולים וכאשר אלה אינם מחוברים לרוחניות -
    הוא הולך ונופל מוסרית...
    היום אנשים הורגים זה את זה בשביל מקום-חנייה.
    לאן הגענו? שחיתויות מכל עבר .אך אל יאוש -יש תקווה .
    למזלינו יש לנו אבא בשמיים שאוהב אותנו -

    בזכות אבותינו -ולכן נזכה לאט לאט להיטהר ולחזור למורשת הדורות.

    כך הגעתי לפי ראשי תיבות חב"ד >> ח-כמה, ב-ינה , ד-עת
    ----------------------------------- >> ח-וזרים ב-תשובה ד-ווקא…
    אם תסתכלו על פניו של יהודי
    -תראו שאור שפוך על פניו…
    כאשר הוא בתפילה או לימוד התורה
    .
    איזה עוצמות נפש -איזו הקרבה… הקב"ה-אנחנו אוהבים אותך !!!

    שגריר איראן בדמשק יצא בהצהרה :
    "
    כל הסימנים מראים שהשמדתה של ישראל -היא דבר אפשרי".
    הוא הדגיש כי :" זאת לא הערכה

    ובכן, אנו עם ישראל-עם הנצח - לא מפחדים (תהלים נגד טילים)
    כפי שמוסבר בנבואה :המלחמה תהייה קשה -
    אך זו תהיה המלחמה האחרונה -שבסופה נזכה לא"י השלימה -
    כמובן עם עזרה רבה משמיים...

    סיפר לי מנהל בנק שהשתתף במלחמת ששת-הימים
    שה
    ייתה מלחמת בזק -
    כיצד - בפאתי רצועת עזה הם נקלעו למצב קשה
    כאשר הכוחות התקדמו בשטף ועם לילה חנו על איזו
    גבעה.
    עם שחר, כאשר פקחו את העיניים -גילו להפתעתם
    שהם קרובים אל ביצורים של כוחות האויב
    וכעת הם כמו ברווזים במטווח
    -
    אם יתקדמו הם נידונים לכליה
    כוון שלפניהם מחפורות מבוצרות
    ואם יברחו ירעישו - יגלו זאת ויהרגו בהם…
    מה לעשות
    ?
    קם המפקד ואמר :חכו אני מתפלל לקב"ה.
    הוא סיים ואמר לכולם להסתער קדימה …

    כמה כדורים נורו עליהם
    ? א-פ-ס
    החיילים ההמומים השתלטו על הערבים וכאשר חקרו אותם
    -
    למה לא ירו ?סיפרו בפחד :אמנם ראינו אתכם רצים אלינו -
    אנשים בכמות הרבה יותר פחותה מכוחותינו -
    אולם משמיים ראינו פתאום מלאכים בלבן מתנפלים עלינ ו- אז ברחנו…
    -כך בשישה ימים זכינו בקרב -
    אולם האמת היא : נלחמו לנו גם משמיים…
    בזכות האחדות והשירה המשותפת : י"ם של זהב ...

    למהלך הבא -של הגאולה -לא כולם ירצו להצטרף.
    חלק לא ירצו לעבור לשלב הרוחני.
    גם במצרים-כאשר ראו את כל הניסים של מכות מצרים
    -הרבה פקפקו -כי לא היו כלי מתאים להכיל את האור הרוחני.
    חלק אמרו למשה : לאן? יש לך מפה-מצפן- לאיפה ? למדבר ?
    כך יהיה גם בגילוי המשיח -יגידו לו
    -מי אתה ?לא תודה -אין צורך…אנחנו נסתדר כאן-
    עם סיר הבשר…

    "מסע בית-אורן" : יש לו משמעות שהיא מעבר לניגלה.
    זכיתי לעבור את התהליך -הקשה-כי הקב"ה
    אשר רואה ללבב
    -ידע על מי הוא מטיל את המשימה
    -וכמה אני מוכן להקריב עבור עם ישראל…
    אני אדם פשוט
    -עם עליות ומורדות-
    אך חי במודעות עמוקה יותר ומודע כיום להמשך הדרך
    דע-כי אין יאוש בעולם !

    כל נפילה היא לצורך עלייה גבוה יותר.
    אני לא היחיד בנושא.
    פגשתי הרבה טובים ממני שקיבלו מסרים לעם ישראל
    -אך חלקם חושש להיחשף-פן מה יגידו…
    זה לא מקובל
    אם גם את/אתה עברת חוויה רוחנית הקשורה לעתידו
    של עם ישראל
    -אשמח אם תשתף/י אותנו כאן. תודה.

    תודה לך הקב"ה. תודה שאתה שומר ומקיים את כל מה שהבטחת לנו :
    גם אם קשה לנו הדרך
    -התוצאה שווה. כמו לידה של תינוק-המלווה בצירים קשים -
    אך בסופה זוכים בברכה ואושר…
    הלוואי נזכה לכך בקרוב
    -אמן ואמן. הערבים לוחצים אותנו ,
    אולם כמו שכדי להפיק שמן - צריך ללחוץ את גרעין הזית -
    כך נשמתו של היהודי מתגלית כאשר לוחצים
    את גרעין
    -האמת הפנימית שבו - - -
    כי כל יהודי יש בו ניצוץ !

    נקווה שנזכה לעבור את התהליך ברחמים רבים
    -בזכות גל התשובה הגדול המתגלה בדורנו.
    כן-אנחנו עוד נהיה אור לגויים
    וכמו שנכתב על בית המקדש שיקום
    :
    "
    ביתי-בית תפילה יקרא לכל העמים".

    ומה הקשר לבית אור-ן?
    ן=50 היא הדרגה הגבוהה ביותר של רוחניות.

    כאשר אנו שומעים ניגון שנכנס לנו ללב - אנו קרובים למדרגה הזאת.

    הקב"ה רוצה רק את הלב שלנו =>>
    ואהבת את ה’ אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך…

    מדברים איתנו משמיים בסימנים
    -
    צריך רק לשים לב מעבר לניגלה -ואז נגלה…

    בה צ ל ח ה - לכל מי שמצטרף למסע לגילוי האור - - -


    נערך לאחרונה על ידי orenoren, 18-01-2021 בשעה 02:33


    מדריך מפורט לבעיות תנועה https://www.emath.co.il/forums/%D7%A...806/100293.htm
    מדריך מפורט לסדרות https://www.emath.co.il/forums/%D7%A...806/100446.htm
    מדריך לאנליטית במישור https://www.emath.co.il/forums/%D7%A...806/100641.htm
    מדריך לאהבת השם
    https://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=26722

  2. #2
    מנהל כללי חבר Emath בכיר

    פרטי משתמש

    ברירת מחדל

    מעניין,

מידע אודות האשכול הנוכחי

Users Browsing this Thread

כרגע 1 משתמשים צופים באשכול זה. (0 חברים ו 1 אורחים )

ביקרו באשכול זה : 7

הרשאות

  • אתה לא יכול לפרסם אשכולות חדשים
  • אתה לא יכול לפרסם תגובות
  • אתה לא יכול לצרף קבצים להודעותיך
  • אתה לא יכול לערוך את הודעותיך
  •  
אודות Emath
האתר Emath הינו יוזמה פרטית והוקם בתחילת שנת 2008 .
מטרתנו הינה למנף את הישגי התלמידים למתמטיקה ופיסיקה בארץ בכלל ובפרט בקרב תלמידי התיכון .
אנו מספקים מספר שירותים לתלמיד, ביניהם גישה למאות אלפי פתרונות איכותיים לתרגילים, פורום עזרה במתמטיקה ופיסיקה הגדול מסוגו בארץ, מאגר סיכומים, מרתונים בוידאו, פתרונות לבגרויות ועוד.
כלים אלו, מאפשרים לכל אחד, ללא תלות במיקומו, ללמוד, לתרגל ולהתמקצע על-מנת להתכונן בצורה מיטבית לבגרות במתמטיקה או פיסיקה .

לכל שאלה ניתן ליצור איתנו קשר
הצטרפו אלינו